בשנים האחרונות אנחנו מרבים לדבר על "חווית המועמד" מושג שמגדיר מחדש את התהליך שעובר דורש עבודה אל מול הגורמים איתם הוא נמצא בקשר בארגון. חווית המועמד מהווה חלק ממאמצים שעושים ארגונים כדי לעמוד במצוקה הולכת וגדלה במציאת עובדים מתאימים ובתחרות הקשה מול חברות אחרות.
כאשר דורש עבודה מקבל כ-8 הצעות מחברות שונות חל היפוך בהגדרת התפקידים, האם אפשר עדיין לקרוא לו מועמד?

האם העובד האחראי על מציאת עובדים חדשים ושיבוצם בחברה יכול להיקרא מגייס?

בעולם שבו כל אחד יכול למצוא ברשתות החברתיות או באינטרנט מידע מגוון על המעסיק העתידי, חוות דעת של עובדים, תנאים ותפריט ארוחת צהריים בחדר האוכל, בוודאי שאין שום קושי למצוא את הפרטים האישיים על המראיינ/ת, ללמוד אודות דרישות התפקיד ועל ההעדפות האישיות של המגייס/ת.

באותה מידה יכול/ה מראיינ/ת למצוא אינפורמציה מרובה על המועמד ברשתות החברתיות ובפורומים ולגלות לא מעט על ההעדפות האישיות שלו, על יחסו לעבודה, יחסו למעסיק ולתת הצצה לעולם החברתי שלו.

האם עדיין נוכל להשתמש במילים "תהליך גיוס" או "חווית מועמד" ?

הפרסונליזציה שעוברת על עולם הגיוס שבו נחשפים שני הצדדים לעולמם האישי אחד של השני ובו מעורבים שני גורמים המעוניינים בהצלחת החיבור מייסדת עולם מושגים חדש והתייחסות אחרת לאינטראקציה ביניהם.

מגייס או מחבר?

המילה גיוס שאולה מעולם המושגים הצבאי, גיוס – שליחת צווים, זימונים, הודעות, למסת אנשים על מנת שיגיעו למלא את חובם. תפקיד המגייס/ת מסתיים באיתור, זימון, ומיפוי ראשוני.

כאשר בפועל תפקיד המגייס/ת בנתונים הקיימים הוא לייצר חיבור בין מקום העבודה, התפקיד, האנשים וסביבת העבודה לעובד החדש.

 מועמד או מחובר?

בתהליך הפרסונליזציה שמתקיים כעת בין המחובר למחבר אנחנו משתמשים באלמנטים אישיים בכדי לייצר המשך דיאלוג פורה ומותאם לפרסונה אליה אנו מתחברים לפי נתונים שנמסרו לנו כגון קורות חיים, גיל והיסטוריה תעסוקתית, ראיון ראשוני אליהם אנחנו מוסיפים נתונים שאספנו והתרשמות אישית.
סל הנתונים משמש את המחבר בתפירת אינטראקציה אישית מותאמת, שעוברת בצינורות פחות פורמליים כגון וואטסאפ ולא דרך אימייל חברה רישמי.

חבר מביא מחובר

ארגונים רבים משקיעים אנרגיה ביצירת פלטפורמה של חבר מביא חבר, המאפשרת לעובדים בחברה להזמין לראיונות חברים ומכרים. חבר מביא חבר הפך לצינור איכותי עבור הארגונים, המחבר והמחובר נמצאים בקשר בלתי פורמלי דרך העובד/החבר, כאשר שני הצדדים מקבלים אינפורמציה מגוונת ואישית לפני המפגש.

נקודת הפתיחה אינה יכולה לחזור לנקודת המגייס/ת והמועמד אלא ממשיכה את זרימתה דרך פרסונליזציה בשימוש בחברים להבאת חברים.

דחיה או חיבור לא מתאים?

המילה דחייה מייצרת חיתוך נקי בין המחבר והמחובר וגורמת אי נוחות לצד הנדחה. יתרה מכך דחיה היא חד צדדית ואינה תואמת לתהליך הפרסונלי דרכו אנו מתנהלים כיום.

אי חיבור מאפשר לחלק את האחריות בין הצדדים, ולמתן תחושות כעס ועלבון ומשאיר את הדיאלוג פתוח למפגשים עתידיים.